התיישנות תביעה לתגמולי ביטוח עבור נכות זמנית, ולתביעת אובדן כושר עבודה 

ניסים ביליה, קבלן בניין במקצועו, נפגע בתאונת דרכים.

לביליה הייתה פוליסה לביטוח חיים בחברת הביטוח מגדל.

הפוליסה כללה כיסוי למקרה של אובדן כושר עבודה וכיסוי למקרה של נכות מתאונה.

ביליה הגיש למגדל תביעה לתגמולים, עבור התקופה בה היה מצוי באובדן כושר עבודה מוחלט.

לאחר דין ודברים, הגיעו ביליה ומגדל להסכמה על תקופת אובדן הכושר. בין הצדדים נחתם כתב קבלה ושחרור. לפי כתב זה שילמה מגדל לביליה סכום חד פעמי.

בסמוך לתום שבע שנים ממועד התאונה, הגיש ביליה נגד מגדל, תביעה לתגמולי ביטוח, בגין הנכות מתאונה. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בהרצליה.

מגדל טענה להתיישנות התביעה, לאור סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, הקובע תקופת התיישנות של שלוש שנים לתביעה לתגמולי ביטוח.

ביליה טען לתחולת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958.

סעיף זה קובע כי כאשר "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה.

ביליה טען, כי מגדל הודתה בזכותו לקבל תגמולי ביטוח בכך ששילמה לו תגמולי ביטוח עבור אי כושר עבודה. ממועד החתימה על כתב הקבלה והשחרור והתשלום שבוצע על פיו, לא חלפו שלוש שנים.

השופטת מיכל שריר, דחתה טענה זו. כתב הקבלה והשחרור שנחתם בין ביליה ומגדל, עניינו בתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. אין בו כל התייחסות לנושא תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה.

נהפוך הוא, בכתב הקבלה והשחרור הקפידה מגדל לנתק בין ביטוח אובדן כושר עבודה לבין ביטוח נכות מתאונה, וציינה במפורש שלוש פעמים, כי כתב הקבלה והשחרור מתייחס אך ורק לתגמולי הביטוח בגין אובדן כושר עבודה.

השופטת שריר מוסיפה, כי ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח נכות מתאונה, הינם שני סוגי ביטוח נפרדים ונבדלים זה מזה. אין לראות בתשלום ששילמה מגדל עבור אובדן הכושר לעבודה כהכרה בזכות לקבל תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה.

על כן קובעת השופטת שריר כי עם כל הצער, תביעתו של ביליה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה התיישנה, ודינה להדחות.

ת.א. 3419/02 ניסים ביליה נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ וגלובן ברקוביץ סוכנות לביטוח ניתן ביום 5 למאי 2003.
מסמך 363